תאילנד- אוקטובר נובמבר דצמבר 2010

די הרבה זמן תיכננתי לסוע לתאילנד, אבל אחרי הצבא דחיתי את זה כל הזמן בגלל ענייני עבודה, לימודים ושטויות אחרות. בסופו של דבר הגעתי בשישי אחד מוקדם בבוקר לבנגקוק וכמו כל מטייל טוב ישר לקווה-סאן. כנראה בגלל השוק הראשוני, החלטתי להישאר בגסט האוס הראשון שמצאתי. הוא היה מעפן ורועש ולמרות ששילמתי על מים חמים לא היה במקלחות. למחרת בבוקר אני כבר אעזוב אותו ואמצע אחד יותר טוב. עדיין בשוק ולא כל כך יודעת מה לעשות, נסעתי לMBK הקניון הענק עם ה7 קומות ופשוט הסתובבתי שם. ב12:30 (7:30 בארץ) עשיתי טלפון להורים להגיד שהכל בסדר. מה לעשות פולנים. בערב עשיתי שבת בבית חב"ד. די הופתעתי מכמות האנשים שמגיעה כל שבת לשם. היה ממש נחמד, לקראת סוף הטיול גם ידעתי כבר את כל המזמורים.

התכנון המקורי היה להעביר כמה ימים בבנגקוק ואז להצטרף לשבועיים של פרוייקט התנדבותי בעיר סינגבורי שנרשמתי אליו מהארץ. נסעתי מוקדם באוטובוס מקומיים לעיר, חיכיתי כמה שעות די מפחידות בתחנת האוטובוס המרכזית וראיתי שלא אוספים אותי, אמרתי יפה שלום וחזרתי לבנגקוק. בקווה סאן פגשתי בארז מהדקה ה90 (ישנם 3 סוכנויות תיירות של ישראלים שפועלות אחת ליד השניה ברחוב, בחלקן גם יש מסעדות נחמדות) שעזר לי לתכנן את השבועיים שהתפנו ואת המשך הטיול. בערב עליתי על האוטובוס לילה לצ'אנג מאי- 12 שעות ראשונות באוטובוס מתוך קרוב ל100 במהלך כל הטיול. מהאוטובוס אספו אותי לגסטהאוס שממנו יצא הטיול ג'יפים שאליו נרשמתי. יומיים וחצי בדרכים עם נהג מקומי מסטול ברמות קשות. לקחו אותנו לכל מיני אטרקציות תיירותיות באזור- מופע נחשים, מופע פילים, רכיבה על פילים, שייט רפטינג, שבט ארוכות הצוואר, טיול אומגות. את הלילה הראשון העברנו בספא ריזורט בפאי, את הלילה השני אני לא זוכרת איפה והלילה השלישי חזרה בגסט האוס.

תיכננתי להישאר עוד כמה ימים בצפון, אבל אז פגשתי מישהי שרצתה לסוע לויאטנם והצטרפתי אליה. ע"ע ויאטנם. כשחזרתי הדבר הראשון היה ארוחת צהריים בבית חב"ד (בויאטנם אין אוכל, בטח שלא כשר). אח"כ כבר התארגנתי לחזור לצפון עם שוב אוטובוס לילה לצ'אנג מאי. העברתי כשבוע בעיר, עשיתי כל מיני טיולים באזור ונסעתי גם קצת יותר רחוק לאזור צ'אנג ראי ולמשולש הזהב (איפה שהגבול עם לאוס ובורמה), הצטלמתי עם קופים ועם טיגרסים בני חודשיים וגם עליתי על ההר הכי גבוה בתאילנד. הסתובבתי גם בעיר עצמה, בשוקי לילה ובשוק יום א' שזה דוכני רחוב + מופעי רחוב, וחלק מהזמן סתם הסתלבטתי בגסט האוס. אווירה פסטורלית ונעימה, ומשחק פינג פונג אורגינלי עם המקומיים.

כשחזרתי לבנגקוק נפגשתי עם חברה שבדיוק הגיעה מהארץ. עזרתי לה לצאת מהשוק של ההתחלה ונסענו ביחד לטיול יומיים לקנצ'נבורי, איפה שמצטלמים עם טיגרסים מסוממים ורוחצים פילים. הסתובבנו בעוד כמה אטרקציות באזור, ובערב נסנעו למרכז העיר איפה שהתרחש לוי קרטונג (חג מקומי) במלוא הדרו. מהארץ כבר הודיעו לי שבתאריך הספציפי הזה צריך להיות בעיר כי שם יהיה ארוע גדול לקראת החג, אז ידענו מתי לצאת לטיול. חוויה רצינית- אלפי מקומיים שמפריחים מין בלונים למזל, משיטים לחם על המים ומשחררים ציפורים לאוויר, מעיפים זיקוקים לאוויר. קיצר, קרנבל. יודעים לחגוג התאילנדים. הציעו לנו להפריח בלוני אויר (עם משאלות), וכמובן בתשלום. קטע שרק שבוע קודם כשעוד הייתי בצפון המקומיים הזמינו אותי להפריח איתם סתם כי הם היו נחמדים. קטע הזוי היה כשאחד המקומיים התקרב עם כלוב ציפורים לאור הנהר. אחרי שראינו איך הם משיטים את הלחם על המים נבהלנו לרגע שהוא הולך להרוג את הציפורים, אבל אז הוא הסביר לנו (בתנועות ידיים) שהוא הולך בסה"כ לשחרר אותם לדרכם.

חזרנו לבנגקוק, העברנו עוד כמה ימים ביחד ואז נפרדנו. אני ירדתי לאיים והיא המשיכה לצפון. מצאתי טיסה זולה לפוקט אז החלטתי לוותר על ה14 שעות באוטובוס. אחרי שהטיסה נדחתה בכמה שעות הגעתי בשעה די מאוחרת ומצאתי חדר ברחבה שליד בית חב"ד, איפה שהסוכנויות הישראליות נמצאות. באתי יותר בקטע של סתלבט ופחות בקטע של מסיבות, תיכננתי לעשות כמה ימים בפוקט ואז לעבור לקו פיפי אבל הסבירו לי שיקר שם אז ויתרתי והחלטתי להישאר שבוע שם. קמתי בצהריים, הלכתי לים והסתובבתי בעיר, לקחתי כמה טיולים לאיים מסביב, עשיתי שנורקלינג וקאיקים וגם ראיתי את המופע קברט של הליידיבויז שהיה נחמד ביותר. מידי פעם גם יצא לי לתקן את המחשבים והאינטרנט בבית חב"ד, ואחרי שעה לראות ילדים קטנים ששוברים אותם מחדש כשההורים עומדים בצד בלי להגיב. ישראלים. בסופו של דבר מיציתי ועליתי חזרה לבנגקוק באוטובוס לא של תיירים אלא מקומיים, כזה שלא עוצר בסוראטני בדרך (יש שמועות שהמקומיים מחטטים קצת בתיקים בהחלפת אוטובוסים שם). זה חסך לי כמה שעות נסיעה אבל קצת מפחיד ויותר יקר. מבנגקוק לקחתי אוטובוס לסיאם ריפ, קמבודיה. ע"ע קמבודיה.

שוב חזרתי לבנגקוק ונשארו לי עוד כמה ימים להעביר עד הטיסה הביתה. התלבטתי אם לסוע לאחד האיים באזור או לקחת איזה טיול של כמה ימים אבל בסוף פשוט עשיתי כלום איזה שבוע. עשיתי קניות, נסעתי לבניין הכי גבוה והשקפתי על בנגקוק מלמעלה, שוק סופשבוע וכו'. בסופו של דבר הגיע הזמן לארוז (באלימות משהו) את כל הציוד והמתנות, להיפרד יפה לשלום מתאילנד ומהמזרח ולצאת לכיוון נמל התעופה. חשבתי שפה הטיול נגמר, אבל כבר כשהגענו הודיעו על דחייה של הטיסה ב3 שעות. כשהגענו לקונקשיין באוזבקיסטן הם טענו שבגלל מזג האוויר אי אפשר להמשיך לישראל, ואמרנו לנו שנמתין כמה שעות בטרמינל. בתכלס היינו שם כ30 שעות בקור של מינוס 5 מעלות ללא ביגוד מתאים, ללא אוכל וללא כסף (כרטיס אשראי לא שימושי כשאין כספומטים). אוזבקיסטן אירליינס טענו שזה בגלל מזג אוויר, אבל זה היה בגלל שהם היו קמצנים ולא רצו להוציא טיסה חצי ריקה לישראל וחיכו שתגיע טיסה מרוסיה שתמלא להם את המקומות הפנויים. המלצה חמה לכל מי שקורא את זה- לא לסוע עם אוזבקיסטן אירליינס. עדיף לשלם עוד 100$ ולסוע עם חברה אחרת. אחרי הרבה תלאות וצעקות המטוס הועיל בטובו להמריא לישראל. נחתנו בארץ עייפים ורעבים, אבא שלי ואחותי אספו אותי ונסעתי הביתה.